כתבתי מאמרים רבים ל"ג'רוזלם פוסט "בעמוד ההורות שהקמתי, אך נראה שזה הדבר החשוב ביותר. אתה יכול למצוא את המאמרים האחרים שלי בלינקדאין שלי בפרסומים שלי:
https://www.linkedin.com/in/tracey-shipley-08b7b048/
המאמרים באורך מלא יופיעו רק אם תקרא אותם באתר שלי במחשב שלך.
תקשורת 101: הקשבה פעילה
מאת טרייסי שיפלי
'האזנה' ו'שקטה 'מאויתות באותן אותיות.
תקשורת היא הגורם הקריטי ביותר להקל על מסע חייו של הילד. כהורים, עלינו לקחת אחריות על הדיאלוג בין הורה לילד. אך אין זה אומר שעלינו לשלוט בשיחה.
אחד הקריטריונים למנהיגות טובה הוא להיות מאזין טוב.
לפעמים זה הרבה פחות חשוב מה שאתה אומר לאחרים ממה שהם אומרים לך, במיוחד כשמדובר בילדים שלנו.
פעולות מדברות בקול רם יותר ממילים. לעתים קרובות אנו מתקשרים יותר עם גובה הצליל והטון שלנו, שפת הגוף שלנו וקשר העין שלנו מאשר עם המילים שלנו. חשוב להיות מודעים לרמזים הלא מילוליים הללו. כפי שאומר לנו מחקר בתקשורת לא מילולית, אנו יכולים להפסיק למסור מודעות באופן מודע, אך לעולם לא נוכל להפסיק "למסור אותם".
הקשבה אינה זהה לשמיעה. הקשבה אמיתית פירושה לתת את מלוא תשומת הלב שלנו למישהו. לפעמים אנו עושים זאת באופן אינסטינקטיבי, אך ברוב הפעמים, אנו מקשיבים בחצי לב, מוסחים למחצה מאנשים אחרים ומטח גירויים סביבתיים.
זו הסיבה שחשוב גם לקבוע פגישות קבועות לדיונים משמעותיים פנים אל פנים כאשר אנו יכולים לתת את תשומת ליבנו הלא מחולקת. בסיס נוגע ללב עם ילדינו בפרטי אחד לאחד יכול לעזור לנו להחזיק "אצבע על הדופק" ממה שקורה בחייהם. זה יכול להיות כלי שימושי שכבר קיים למועדי משבר.
הקשבה לא פעילה, אנו עובדים במודע על הרעיון להקדיש תשומת לב רבה לנאמר, לסנן רעשי רקע והסחות דעת אחרות. לפעמים נקרא הקשבה רפלקטיבית או אמפתית, הקשבה פעילה עשויה לכלול גם שיקוף חזרה לילדינו את מה ששמענו אותם אומרים זה עתה, על מנת לאשר שאנחנו מקשיבים במלוא תשומת הלב ואנחנו מבינים באמת את מה שהובע. למשל: "אני שומע אותך אומר שחשוב שתאפשר לך לשהות בחוץ מאוחר יותר בערב כמו מאיה חברתה."
זה לא מרמז שאנחנו בהכרח מסכימים עם מה שהם אומרים, אלא שאנחנו מכירים ברגשותיהם ובדעותיהם של ילדינו, וזה מרכזי בעזרה לבניית ההערכה העצמית שלהם ונכונותם לחלוק. זה מדגים את הדאגה והכבוד שלנו.
חשוב במיוחד לשים לב לדברי הפתיחה.
כשאנחנו מתחילים שיחה עם "אתה עושה ..." או "כשאתה עושה ...", הם מבינים אותנו באופן מובן. גרוע מכך הוא תיוג כרוני: "אתה ...."
טעות נוספת היא הנטייה להכליל יתר על המידה: "אתה תמיד ..." או "אתה אף פעם לא ..." הדרך היעילה ביותר לפתוח בדיאלוג היא על ידי דיבור בגוף ראשון כדי שנקבל אחריות על הרגשות שלנו: "אני מרגיש מפחד כשאתה חוזר הביתה מאוחר בלי להתקשר. הלוואי שתתקשר אם איחרת להגיע ", או" אני מרגיש עצוב כשאתה לא כנה איתי. "
קריטי להימנע מלהאשים ולשפוט את ילדינו.
גוונים מאשימים אינם מטפחים הערכה עצמית או אמון ובהחלט אינם מקלים על מגע וביטוי עצמי.
ישנם כמה מכשולים להקשבה טובה.
הראשון הוא לחץ. חשוב להימנע מדיאלוגים אינטנסיביים בלהט הרגע, כמו התנפלות על ילדינו כשהם נכנסים בדלת בסוף היום. כהורים אנו רוצים להיות רגועים ככל האפשר לפני שמתחילים בשיחה רצינית. ליזום שיחות חשובות כשאנחנו כועסים או מותשים זה יותר גרוע מפירות. זה מסלים תחושות רעות מסביב. חוץ מזה, קשה לתת תשומת לב ממוקדת כשאנחנו לחוצים או מוסחים.
שניה. חיוני שנלמד לסגור את הדיאלוג הפנימי שלנו. לעתים קרובות אנו כל כך מעורבים בתכנון התגובה שלנו, שבאמצע השמיעה מה הילדים שלנו חולקים איתנו, כבר כיוונו כי אנחנו עסוקים מדי באיך אנחנו הולכים להגיב.
דיאלוג אותנטי אינו תחרות. תנו לילדכם לסיים מסלול מחשבה שלם, ואז הרשו לעצמכם רגע לעכל את הנאמר לפני שהגבתם.
סיכון נוסף לדיאלוג מוצלח בין הורה לילד הוא הנטייה של ההורים לתת עצות. לעולם אל לנו להניח שילדינו מחפשים ייעוץ או פתרון בעיות אלא אם כן הם אומרים זאת. עדיף לשאול אותם אם הם רוצים את המשוב שלנו או שהם זקוקים למשהו ספציפי מאתנו.
יש מספר עצום של מאמרים ופודקאסטים באינטרנט העוסקים בהאזנה פעילה, במיוחד ביחס לכישורי הורות. פשוט הקלד "הורות" ו"האזנה פעילה "לדפדפן שלך, ותוכל לחדד את כישוריך במהירות ובקלות.